משמרת לילה בפלורנטין

בניין ודיור


בלב רחוב ויטל בפלורנטין עיצב אשר אלבז את הנייטשיפט בר-מועדון שמנסה ומצליח להיות בשכונה התל אביבית אבל גם להרגיש כמו מקום מארץ אחרת

 מאת: לימור טל

הרבה שנים מדברים על שכונת פלורנטין בתל אביב כעל "הדבר הבא" – שכונה עם אופי ייחודי – אמנותי, צעיר ותוסס שמבצבצת מתוך בתי הבאוהאוס הישנים שריכזו דיירים קשי יום ובתי מלאכה זעירים. תרמו לדימוי המתחדש של השכונה סדרת טלוויזיה והעובדה שיותר ויותר אמנים, מוזיקאים, מועדונים משפיעים, בתי קפה וברים תוססים מצאו בה את ביתם. לאט-לאט הפכה השכונה למקום שמושך אליו בליינים מבחוץ – אורחים לרגע שבאים לחוות את השכונה, אבל לא תמיד מתחברים לאופי השכונתי של המקומות שקיימים בה. בדיוק עבורם הוקם ועוצב מועדון משמרת לילה (night shift ).

בעלי המקום – שהם הבעלים של מספר מקומות בילוי בשכונה – ביקשו להקים מקום עבור מי שמגיעים מבחוץ לבלות בשכונה ועבור דיירי השכונה שרוצים להימלט מהתחושה השכונתית שאופפת את המקומות הקיימים בה. "רצינו להקים בשכונה מקום אחר. מקום ששונה באופי שלו מהמקומות השכונתיים שיש בה" אומר גבי גאולי שמנהל את המקום. "חשבנו על מקום שהוא מועדון-בר דגש על מוזיקה טובה ולשם חתרנו גם מבחינת העיצוב וגם מבחינת המוזיקה".

לצורך הקמת המועדון נשכר מעצב הפנים אשר אלבז (39) שעיצב עבור בעלי המקום עסקים אחרים שלהם בתחום הבילוי ומתמחה בעיצוב פנים של ברים ומועדונים לצד עבודתו כמעצב פנים בתחום המגורים. אלבז קיבל לידיו חלל מלבני בשטח של כ 80 מ"ר בבניין חדש ברחוב ויטל בשכונה ואת דרישתם של בעלי המקום ליצור מקום שיהיה שונה ואפילו מנותק מהאופי של השכונה וכך הוא עשה.

מבחינת אלבז שכונת פלורנטין היא שכונה אורבנית צפופה ומאוד לא אסתטית אפילו מוזנחת, זה בולט בעיקר באור יום, יחד עם זאת , "יש בה גם משהו מאוד ראשוני, השכונה הזאת  לא מתייפיפת בשביל אף אחד,  אני חושב שזה קשור גם לאופי של האנשים שיש בה. אני מאוד אוהב את השילוב המיוחד שיש בשכונה של מסחר-מגורים-בילוי, זה מאוד חסר לי בערי השינה שמסביב לתל אביב, יש בזה משהו מאוד אירופי בעיניי – ביום היא מקום אחד, רועש, מיוזע צפוף וקשה, שכונה של של בתי מלאכה קטנים של צבעים, נגרים, רפדים ואפשר לראות בה לא מעט אנשים קשיי יום שסוחבים את הרהיטים על תלת אופן . אך בלילה כבמטה קסם הופכת השכונה למקום בילוי 'איני' שהמבלים בו שונים ומגוונים, בליינים של קריית עתידים או הירקון בליינים שמחוץ לעיר וגם תושבי השכונה הצעירים".

"החלטתי ללכת על קונספט שמזכיר אתר בנייה כאילו שהבנייה נעצרה בו כדי לתת לעניין את האמירה האישית שלי על השכונה ולהכניס לתוכו ריהוט צבעוני ,נוצץ ואפילו קצת זר."

לצורך עיצוב המקום בחר אלבז חומרי בניין וחומרי גמר זולים במיוחד אותם החליט להציג להציג אותם בצורתם הראשונית תוך שהוא מטפל בהם בטכניקות של בנייה ונגרות עילית – "פח גלי אבל נוצץ ללא קנטים, לבנים חשופות אבל גאות ומוארות באור חם ומלטף, סורגים מהשכונה, רצפת בטון חשופה והעץ שנבחר הוא מסוג או.אס.פי (שביבי אורן דחוסים) שהוא העץ הכי זול ובדרך כלל עושים ממנו אריזות לשילוח בינלאומי אבל השתמשנו בו בטכניקות של ריהוט עילית עם גרונגים וקנטים נסתרים".

הקונספט שבחר אלבז אכן בא לידי ביטוי באלמנטים השונים בחלל - הריהוט עשוי כולו מפורמייקה (שהיא מוצר זול) בצבעוניות לא שגרתית – ירוק צהוב ואדום בוהקים שהם צבעים שבדרך כלל לא טבעיים לעיצוב ברים, הבר שהוא אלמנט מרכזי בחלל עשוי פסים-פסים מעץ או. אס.פי ומפורמייקה שחורה שמורכב כך שהתפרים שבו לא נראים, אלמנט זה חוזר גם על קיר נוסף במועדון. סביב הבר המלבני מוקמו מדף גבוה בצבע ירוק בוהק עליו מוצגים בקבוקי המשקאות וכסאות בר באדום בוהק. מול הבר מוקם מסך פלזמה ענק שבזמן הופעות משמש להקרנה שלהן ליושבים ל הבר.

"מבחינתי זה הקשר של המקום לשכונה, אלמנטים צבעונים מבריקים כאילו אורחים לרגע בתוך סביבה אורבנית מוזנחת" הוא אומר, "השלב הבא  בעבודה על המקום היה להציב קיר גבס שחור לכל אורך חלון הראווה שפונה אל הרחוב ולהשאיר רק חלל צר להצצה פנימה כדי שרק ירמז על מה שקורה בפנים", הוא מספר, "כך נוצר מקום מסקרן שמבחוץ ברור שיש בו התרחשות ומי שיושב בתוכו נשאב לתוך חווית הבילוי ומתנתק מהחוץ".

מימין לכניסה מוקמה במה להופעות רוק חיות שמתקיימות במקום מדי סופשבוע. הבמה עשויה גם היא מפורמייקה ירוקה ובשאר ימות השבוע היא משמשת כפינת ישיבה עם רהיטים בלבן שמהווה הפוגה עיצובית בצבעוניות של המקום. גם התקרה האקוסטית שהיא הכרח בשכונה המשלבת מגורים ובילויים משתלבת בעיצוב. בין אריחי הספוג נפתחו פאזות בהירות שמעניקים לה תחושה של תקרה שצפה בחלל במין ארעיות שממשיכה את הקונספט העיצובי המתכתב עם החוץ בצורה מתוחכמת ועם עיצוב שמאפיין מועדונים בעולם. "את המחמאה הכי גדולה שקיבלתי , קיבלתי מכתבת של מקומון שבאה לכתוב על המקום", מספר אלבז, "היא סיפרה על המקום בחוסר התלהבות מופגנת וציינה במפגיע שהעיצוב של המקום לגמרי לא מתאים לשכונה ושייך אולי יותר לניו יורק מאשר פלורנטין, "אין בו את האווירה השכונתית של פלורנטין". כשקראתי את זה הבנתי שהצלחנו".

כתבות נוספות על משמרת לילה :  באתר עכבר העיר

%d7%aa%d7%95%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%9e%d7%a9%d7%9e%d7%a8%d7%aa-%d7%9c%d7%99%d7%9c%d7%94