איך לתכנן מרחב עירוני שמח יותר
פרויקט זה תוכנן והוגש לתחרות ארצית ״להעיר״. הפרויקט מציע שתי אפשריות להשבת בעלי החיים לסביבה האנושית. מכיוון שקיים חוק המונע זאת, שהרי בעלי החיים לא מותרים להסתובב בסביבה עירונית, לא היה לפרויקט זה כל סיכוי להיבחר. למרות זאת, בתשומת לב וברגישות נבחנו דרכים יצרתיות למימוש הרעיון. בסופו של דבר הוגש הפרויקט בתקווה נאיבית עם קורטוב של התרסה.
רקע
בראשית ההיסטוריה ההתיישבותית, בע״ח החיים היו חלק בלתי נפרד מסביבתו הישירה של האדם. הוא גידל אותם, תמך בהם ונתמך על-ידם והפך אותם לבני ביתו. בעלי החיים היו לחלק מאורח חייו, הם שפרו את תפקודו הפיזי והחברתי, כמו גם את תפקודו הרגשי והקוגניטיבי. לימים, הקשר בין האדם לבעלי החיים נחקר והוכח כתרפויטי "זואותרפיה". כיום, בעיר טיפוסית, בעלי חיים אינם מהווים חלק מהנוף האורבאני. קשר שנמשך לפחות 10,000 שנים התפוגג באורבאניות רציונלית ואינסטרומנטלית ומסתכם בגינת כלבים, מגודרת.
הקונספט
להחזיר לסביבה האנושית את אשר ליווה אותה מימי קדם ולתכנן מרחבים לסוגים שונים של בעלי חיים מבויתים בסביבה העירונית. שילוב בע״ח מבויתים בחלקים מהשטחים הפתוחים יאפשר יצירת אזורים המעניקים תחושה טבעית ופסטורלית, ובהם ריבוי של ציפורים, פרפרים וצמחייה האופיינית לאזור. וכל זאת בהשקעה כספית נמוכה מזו הדרושה לתחזוקת שטחים ציבוריים אחרים, המגוננים ומטופלים בתוך שטח היישוב.
תכנון של רצף מרחבי ירוק מתחשב בצרכיי בעלי החיים ומאפשר את קרבתם אלינו. על ידי תכנון המתחשב במגבלות הפיסיות של בעלי החיים, בתוך הסביבה העירונית, נייצר סביבה המתייחסת גם לערכים ולצרכים הרגשיים שלנו.
הפרויקט
הכבשה הצמרירית היא מן ארכיטיפ של שלווה, שקט ורוגע- החסרים לנו כל כך בחיים האורבאניים המודרניים. מ ״צייר לי כבשה״ של סר אנטואן אקזופרי ועד הכבש ה 16 של יונתן גפן, בין האדם לבין הכבשה מתקיים קשר קמעי, אינטימי ומנחם.
אני מציע לשלב אזורי מרעה לכבשים בתוך המרחב העירוני, משני טיפוסים:
מרחב רעייה מארח : למרעה באזורים עירוניים בעלי אופי נופי עם מרחבי דשא ועשבים בקבוצות קטנות – מ 5 ועד 10 כבשים, בשטח של כ 20-40 מ״ר , או בקבוצות גדולות של עד 300 כבשים לדונם.
מרחב רעייה קבוע : למרעה באזורים שבין אזורי המגורים לאזורי התעשייה.
והינה, למרבה ההפתעה והשמחה, ב 23.6.2018 פורסמה כתבה מצולמת ב ynet ובה כבשים רועות בעיר
