תיאור עקרונות התכנון – “יד לניצחון דוד”

במסגרת השתתפות בתחרות הפומבית אוגוסט 2002 .

בבסיס תכנון החוויה האדריכלית “יד ניצחון לדויד” ,ניצבת תזה של העברת המבקר תהליך תפיסתי , נפשי וערכי.
המבקר באתר אינו צופה פסיבי כי אם שותף פעיל בהגשמת החוויה האדריכלית. תפיסת הקומפלקס הנה קוהרנטית, כל האלמנטים באתר יוצרים במשותף את יד ההנצחה ומשמשים יחדיו בהעברת החוויה והמסר.

רקע רעיוני :
סיפור ניצחונו של דויד על גולית מעביר מסרים ערכיים ברמות שונות : ברובד הבסיסי מוצג הרעיון של ניצחון הקטן על הגדול , ברובד העמוק מוצג הקונפליקט בין שתי רמות של אמונה, האמונה ה”נתפסת”- הנסמכת על המערכת החושית, אל מול האמונה ה”בלתי נתפסת”- זו שהיא מעבר לחושים .
דויד, משמש כפלטפורמה לשינוי תפיסת המציאות ולחיזוק האמונה של בני ישראל,באמצעות העברתם למערך אמונות שונה.
פועל יוצא מכך הנו הרעיון שבבסיס הקונספט התכנוני : התנועה בקומפלקס נועדה להעביר את המבקר תהליך נפשי – מנטאלי דומה לזה שעברו בני ישראל , תהליך של התנפצות הקונספציה התפיסתית וחיזוקה של האמונה בבלתי נתפס.
אופן מימושו של תהליך זה הנו תכנון אדריכלי הנשען על אשליה תפיסתית – ויזואלית , המעבירה את המשתתף תהליך של שינוי : בתחילה נתפס המגדל באתר כאובייקט שלם, גדול ומאיים ובסוף התהליך הוא נתפס כחלול וקליפתי.
ההתפכחות מן האשליה התפיסתית יוצרת קתרזיס המוביל לשינוי תודעתי ביחס לאמונה בדבר הנסתר מן המציאות החושית.

תכנון המבנה האדריכלי :
מבנה הגלריות, אולם ההרצאות והמשרדים ,מורכב למעשה מקיבוצם של מספר מבנים נמוכים, המאורגנים על-פי הגיון צירי. ציר אחד מקשר בין החניה-כניסה-מגדל וחושף מבט לכיוון צדו המלא והשלם של המגדל (ציר “גולית”), בעוד הציר השני (ציר “דויד”) נפתח מאזור הקבלה והאמפי הפנימי לכיוון תחילתה של הפלטפורמה (מסלול ההליכה). גובה חלל הקבלה והחלל המרכזי- 4 מטר, אך בהמשך “ציר דויד” משתנה ונפתח עד לגובה של 5.20 מטר.
עיצובו החזיתי של המבנה מתייחס הן להתאספותם ויראתם של בני ישראל ” ואיש ישראל נאספו… בראותם את האיש וינסו מפניו וייראו מאד “(שמואל א פרק טז פסוק א), והן לחיזוק תחושת הצמיחה והשייכות לקרקע.
עיצוב פנים וחומרי הגמר נבחרו מתוך התייחסות פרגמאטית לחוזק ועמידות אקלימית ומתוך התייחסות סימבולית: במבנה תשולב אבן ורודה בסיתות גס, עם אבן לבנה בסיתות עדין (טלטיש).

המגדל (גולית) :
גובהו של המגדל 16 מטרים ושטחו 4*4 מטר , חומר הגמר הנו נחושת והמגדל נוטה קלות לכיוון צפון, כחלק מקונספט עיצובי של תלישות מהקרקע. בשלושה ממימדיו הפונים לעבר שאר האלמנטים בקומפלקס, נתפס המגדל כשלם ואטום בעוד שבמימד הנסתר, מוצג המגדל בצורה שונה – ערום, קרוע וקליפתי.
השהיה בתוך המגדל מגלמת התנגשות בין שתי חוויות מנוגדות: מחד, שיאה של תפיסת גובהו ועוצמתו של המגדל ,ומאידך, מתחילה להתנפץ האשליה בדבר עוצמתו של המגדל לנוכח ההבחנה בריקנותו ובקיר המצוי בממד הנסתר, הקיר הקרוע והמרוטש.

הפלטפורמה (מסלול ההליכה) :
הפלטפורמה מתקיימת בשני ממדים : במימד הרעיוני הפלטפורמה היא הבסיס לרעיון השינוי התפיסתי והצגת המימד של הדבר שאינו נתפס ובמימד הגשמי, הפלטפורמה מהווה נתב מרכזי במסלול התנועה של המבקר באתר.
ציר הפלטפורמה מובנה ממערב למזרח, חוצה את המגדל ומסתיים בתצפית לעבר ירושלים.
תחילתה של הפלטפורמה במפלס האפס וסיומה בגובה 4.2 מטר בנקודת התצפית, כך נוצר שיפוע המוסתר בחלקו הדרומי ע”י אמפיתאטרון המשמש את רחבת הטקסים. אורך הפלטפורמה 50 מטרים.
שמונה מטרים לפני נקודת התצפית,מתחילות מדרגות המובילות אל היער הנטוע במדרון המזרחי של הכיפה ומוליכות אל סיומו של מסלול ההליכה באתר. חומר הגמר הוא אבן לבנה בסיתות טלטיש.

רעיון ההמשכיות :
אחד העקרונות המעגנים את הקונספט הנו עיקרון ההמשכיות.
בקומפלקס מתקיימים מספר מוטיבים המבטאים את המשכיותו של הסיפור והקשרו לעתיד :
-מוטיב המלוכה ,בא לידי ביטוי בשיאה של הסוללה, בעיצובה של מרפסת התצפית .
-מוטיב ירושלים עיר דויד ,בא לידי ביטוי בתצפית המסכמת לעבר ירושלים .
-מוטיב ההשתרשות בקרקע , בא לידי ביטוי ביער הנטוע למרגלותיה המזרחיים של הכיפה .