העיר וכוחה המרפא
המרחב העירוני מציע לנו אתגר וסיכוי להקיף עצמנו ביופי, לחבר פנים וחוץ, ולרומם את הנפש.
במגזין אופנתי, בעיר דאלאס שבארה״ב, בתחילת שנות השמונים, פורסמה כתבה בה הוגדר מהו “in” לאייטיז ומהו “out”- השייך לסבנטיז; טניס out , כדורגל in; מיץ תפוזים out, מיץ אשכוליות in; ריצה out, הליכה למרחקים ארוכים in י (Hillman, 1980).
עוד מסופר באותה כתבה כי הרופאים ממליצים על הליכה ואף נותנים לכך המרשם.
את הידיעה הזו צדה עינו של הפסיכולוג – ג׳ימס הילמן. ג’יימס הילמן, פסיכולוג ומבקר תרבות, היה הוגה דעות ופורץ דרך, אשר שילב בהגותו תובנות מחדר הטיפולים עם תפישה פסיכולוגית וסביבתית ייחודית. תובנות אלו הראו כי בתקופות של סערה נפשית, הליכה היא פעילות שאליה פונים מטופליו באופן טבעי. הליכה מרגיעה סערה; אסירים מקיפים את החצר, בעלי חיים מתעמלים הלוך ושוב בכלובים שלהם, נזירים מסתובבים בגנים שלהם, מבחינה חושית, בזמן שאנו הולכים אנו נוכחים בצורה מלאה בעולם, אמר הילמן.
מהתקופות הארכאיות, דרך העת העתיקה והרנסנס, עד תחילת המאה ה-20, תנוחות האדם – שכיבה, ישיבה, עמידה וריצה – נשארו זהות. ההליכה השתנתה באורח קיצוני, לא רק שאנו הולכים פחות מאבותינו, ביטלנו כמעט לגמרי את הצורך ללכת ואת רוב התנועה הפכנו לממונעת. הילמן התייחס להליכה, לא כמדד בריאותי או כספורט, לא כאמצעי להפחתת משקל, ולא מכל סיבה המספקת את האני – כפעילות המודעת לעצמה, אלא הליכה ביחס לעיר. אחרי שסיים 25 שנות כהונה כמנהל הלימוד במכון הפסיכולוגי של יונג שבציריך, הוא הוזמן לדאלאס כדי לסייע בהקמת ״מכון דאלאס למדעי הרוח והתרבות״ ושם נשאר שנים אחדות.
.
.
.
.
.
.
בתחילת ספרו ״עיר ונשמה״ שואל הילמן ״לשם מה נועדו הערים?״ ובסופו הוא טוען כי ערים מציעות דרך להחלים את חיי הנפש שלנו. הוא אינו רואה שום ניתוק בין ערים לעבודת הנפש האישית שלנו.
הרבה השתנה מאז החל ג’יימס הילמן לדבר לראשונה על נשמת העיר. הוא אינו הראשון שדיבר על ״הליכתיות״ או על מרחב איכותי ובטוח עבור הולכי הרגל. הוא גם אינו הראשון שדיבר על העדרו של יופי עירוני. לא מעט נכתב גם על האסתטיקה הסביבתית, אך מתוך מכלול הכוחות הפועלים בעיר הילמן מציין את אחד החזקים – האהבה, “העיר מיועדת לאוהבים”. הוא מבקש מאיתנו לאהוב את העיר, שאיתה יש לנו קשר אירוטי ממש, וכדי שערים יוכלו לשרוד, עלינו להיות מכושפים מהן מחדש.
הכתבה פורסמה באלכסון, קריאה מלאה נא ללחץ פה
תמונה ראשית: תנועה בליסבון, מרחב אנושי. תצלום: לואיש אסנסו
מחשבה זו התפרסמה באלכסון ב