צריך כפר כדי לתכנן עיר | אשר אלבז
אנו, החיים במערב האורבאני, מזהים שני שחקנים מרכזיים באחריות על חינוך ילדינו: יש המייחסים את האחריות החינוכית למערכת המוסדית – לה אנחנו משלמים סכומים לא מבוטלים של מיסים ואגרות ויש הטוענים כי ״החינוך מתחיל מהבית״ ומפנים את האחריות קודם כל אל ההורים ורק אחר-כך כלפי המוסד החינוכי. הביטוי המוכר It takes a village to raise a child, בתרגום חופשי : צריך ״כפר״ בשביל לחנך ילד, מציג שחקן שלישי – הקהילה. מעורבות הקהילה כולה בחינוך ילדינו אינה מבטלת או מתעדפת מי מהשחקנים האחרים, אלא, מציגה את ה״זירה״ בה מתרחשת העשייה החינוכית עם דגש על חשיבותה בהשפעה החינוכית על ילדינו.
צריך ״כפר״ בשביל לחנך ילד, נשמע מוזר וטבעי באותה מידה. האם גם במרחב האורבאני יש לצפות כי עובר האורח-האזרח המזדמן, יהווה חלק מהמערך החינוכי של ילדיי? האם זו איננה חדירה לפרטיות? ״מי הוא שיגיד לי איך לגדל את ילדי ״, מוטב ״שלא יתערב בעניינים שלא לו״, הם משפטים נפוצים יותר בעיר. הביטוי המצוטט לעיל מבקש, מצפה ואף דורש מהאזרח המזדמן לעזור לי לחנך את ילדי. אחרי הכל, ילדינו הם גם חלק מקהילה רחבה בכפר, בשכונה או בעיר. ילדינו אינם נמצאים כל הזמן תחת פיקוח הורי ואיננו יכולים לחנך אותם במשרה מלאה. במובן מסוים אנו חייבים את עזרת הקהילה. אבל מאיזו קהילה ניתן לצפות לעזרה? איזו קהילה באמת שותפה לערכים חינוכיים שאנו אוחזים בהם? איזו קהילה אינה נגועה באינטרסים ואג׳נדות? ובאיזו קהילה נרגיש מספיק בטוחים? בדיוק בנקודה זו, הביטוי המצוטט יכול בקלות להפוך את משמעותו. בסרט ״ספוטלייט״ (2015) היה זה העורך דין הארמני שאמר לעיתונאי החוקר ש”צריך כפר בשביל התעללות בילדים״. בסרט מתואר מערך שקט של שיתוף פעולה עקבי, מתמשך וחובק כל, המאפשר התעללות מינית של כמרים בילדים משכונות מצוקה. סיפור מפחיד אבל אמיתי: ״הכפר״ הייתה הכנסייה והערבות הדדית הייתה שלילית והיא שאפשרה הסתרה, הכחשה, ניצול והתעללות בילדים.
להמשך קריאה ו/ או כתיבת תגובה כנסו ללניק לכתבה המפורסמת באלכסון
תצלום אוויר של זאב שטיין, ויקיפדיה | מאמר זה התפרסם באלכסון ב