מוזיאון לרגשות, תחרות ארכיטקטורה

זה אולי לא האינסטינקט הראשון שלנו כשאנו נכנסים לבניין, אנחנו לא שואלים את עצמנו איך הבניין גורם לנו להרגיש, אבל לאדריכלות תמיד הייתה השפעה גדולה על רגשות. חללים שונים נועדו לגרום לנו להרגיש דברים שונים; משרדים יכולים לגרום לנו להרגיש אנרגטיים ופרודוקטיביים, גלריות לאמנות יכולות לגרום לנו להרגיש מתחשבים וערניים, ומוזיאונים יכולים לגרום לנו להרגיש רגועים ומסוקרנים. כל אחד מהחללים האלה שונה לחלוטין זה מזה והם הרבה יותר מסתם בניין.

במסגרת סדרה של תחרויות אדריכלות שנתיות, תחרות מוזיאון הרגשות הטילה על המשתתפים את המשימה להשתמש באדריכלות ככלי להבלטת רגשות שונים. המשתתפים מתבקשים לעצב מוזיאון הכולל שני אולמות נפרדים המביאים רגשות מנוגדים – האחד מעורר רגשות שליליים, והשני מעורר רגשות חיוביים.

המשתתפים חופשיים לבחור את הרגשות הספציפיים שהם מעוררים בעיצובם – פחד, כעס, חרדה, אהבה, אושר, צחוק וכו’. מטרת מוזיאון הרגשות היא להשתמש באדריכלות ככלי העיקרי ליצירת מצבים רגשיים תוך התחשבות בקני המידה של החללים, במסע בחלל, בצבע, בתאורה ובבחירת החומרים.

מכיוון שמדובר בתחרות רעיונות, המשתתפים חופשיים לבחור כל מיקום אתר, אמיתי או דמיוני, כמו גם את גודל המבנה שלהם.
תחרות מוזיאון הרגשות היא תחרות בה המשתתפים חייבים לתקשר את רעיונותיהם ללא שימוש בטקסט כלשהו. הקונספט העיצובי והחשיבה שמאחוריו חייבים להיות מועברים אך ורק באמצעות שימוש בוויזואליה.

הפרויקט הוגש בשיתוף פעולה עם אדריכלית אסנת גמליאל.