אני הולך ברחוב, והרצפה מדברת אליי. היא אומרת: "אני יציבה, קשיחה ומפולסת. בוא, התהלך עליי, דרוך עליי בביטחה. אתה יכול גם לשחק בטלפון תוך כדי הליכה, אין צורך להסתכל קדימה או לצדדים."
"אנא, אל תסתכלו למטה כל החיים!" — כך המילים המודפסות על מסלול הליכה מיוחד הממוקם מחוץ למרכז קניות גדול בעיר שיאן (Xian) שבסין, שנועד עבור "שבט רכוני הראש". כשנתקלים באנשים מה"שבט", ניתן לראותם מסמסים, צופים בסרטונים ומבצעים עסקאות.
את המרחב האדריכלי מקובל לתאר בעזרת ארבע חזיתות וחתכים, ובשנים האחרונות נוסף הגג כחזית חמישית. במייצג זה, אתייחס לחזית השישית — השקטה, המובנת מאליה: הרצפה. בעוד שחמשת החזיתות משתנות בהתאם לסגנון העיצובי, החזית השישית נשארת בדרך כלל במתכונת אחידה, כאילו מקריבה את עצמה בשירות הפונקציה. באמצעות הוריזונטליות קשיחה, יציבות, נוחות פיזיולוגית ושקט מנטלי, היא מאפשרת למשתמשים להפנות את תשומת ליבם לאתגרים אחרים במרחב הפיזי המקיף אותם.
במרחב העירוני ישנה תחרות רבה על תשומת הלב, וככל שניתן לראות, תשומת הלב של הולכי הרגל מופנית דווקא למרחב הווירטואלי — הנמצא בדרך כלל בכף ידם. ההליכה תוך כדי מבט רכון דוחה למעשה את כל מה שנמצא סביבנו.
האדריכלות היא תמיד טרנספורמציה של רעיון, והיא יכולה להכיל ערכים ואידיאולוגיות. המיצב מייצר מצב אוטופי שבו האדריכלות, בעזרת החזית השישית, מנסה להיות גם מאתגרת, מעצבת התנהגות ומאפשרת מגע. מדובר בעבודת "רצפה" רבת שיפועים, שההליכה עליה דורשת חזרה של תשומת הלב לכאן ולעכשיו, לפיזי המקיף אותנו.
העבודה מורכבת על גבי הרצפה בשיפועים משתנים של 0, 20 ו-40 ס"מ, עשויה מלוחות 240/120 OSB על גבי קונסטרוקציה. חובה לדרוך על העבודה כדי לנוע בין מוצגי התערוכה. העבודה יכולה לקבל כל סוג של גימור (בהדמיה היא מוצגת בחיפוי שטיח שחור, לריכוך הפינות והרעש). באופציה זו, העבודה תופסת את רוב ריצפת הגלריה. היא מאפשרת הליכה מאתגרת ומעודדת תמיכה פיזית מאדם נוסף בחלקים היותר מאתגרים. הרצפה אינה מכשילה את ההולך בה ובעיקר אינה נותנת מנוחה.
העבודה הוכנה בכמה אופציות לתערוכה בגלריית ויטרינה במכון הטכנולוגי בחולון (HIT):
התמונה הראשית לקוחה מאתר הארץ כתבה העוסקת בנושא ״שבט רכוני הראש״
© כל הזכויות שמורות. אשר אלבז, מעצב