יופי היה מושג חשוב ומרכזי מאז ימי קדם. במהלך מאות השנים, מעמדו הלך והידרדר עד שנדחק מהדיון האקדמי ואף הפך לבזוי. בשני העשורים האחרונים נשמעת קריאה לבחון מחדש את היופי והשיפוט האסתטי בכמה דיסציפלינות. עם זאת, למרות העניין ההולך וגובר בכל הקשור בעיצוב עירוני, שילוב היופי בתיאוריה ובפרקטיקה של התכנון נותר איטי וחלקי. מאמר זה מציג את הרלוונטיות המשתנה של היופי בשיח האקדמי הכללי דרך ארבע אבני דרך באמצעות ניתוח ספרות העוקב אחר היחס המשתנה לאסתטיקה. אחת המסקנות מצביעה על התעוררות אפשרית של היופי בספרות התכנון.
לינק לכתבה המלאה.
